פסק-דין בתיק ת"ק 007143/01

   בפני תביעה להחזר סכום של 1850 ש"ח אותם שילמה התובעת לנתבעת בתמורה להבטחתה של הנתבעת להעסיק את התובעת בעבודות ניצבות , משחק ודוגמנות , על סמך נסיונה בתיאטרון קהילתי .

  התובעת טוענת בפני כי קראה מודעה בעיתון , על השירות אותו מציעה הנתבעת, וכי היא בקשה ל"עשות עוד קצת כסף " ולכן פנתה אל הנתבעת.

 על אשר שמעה וראתה במשרדי הנתבעת מתארת כדלקמן

" הגעתי לשם , היה משרד יפה ובנות צעירות ויפות, דיבור איתי ושנכעו אותי.  הם אמרו לי שיצלמו אותי ואח"כ אם אני מתאימה אני אתקבל לעבודה הם לא התקשרו אלי אלא עד שאני אשלם. שילמתי בכרטיס אשראי . חיכיתי שיתקשרו אלי . התחלתי לעשות בעיות ואמרו לי : מה את רוצה את לא צעירה אין עבודה . הם החתימו אותי על הסכם ויש לי העתק . אחרי הפגישה הזאת לא קבלתי שום עבודה "

 ואכן , נציג הנתבעת הגיש לי שני מסמכים . האחד מיום6/11/00 הקרוי " טופס הזמנה של תמונות לאינטרנט וקארדים לשיווק "

  זהו טופס סטנדרטי , מוכן מראש, חסרים בו רק פרטי "המזמין" , אך כל התנאים אשר בו מודפסים . הטופס מתיחס בעיקר לביצוע הצילומים, והתחייבות הנתבעת להעמיד צוות מקצועי

 הטופס השני קרוי "הסכם הצטרפות למאגר הפקות"

  גם טופס זה הינו טופס סטנדטי אשר כל תנאיו מוכנים מראש, חסרים בו רק פרטי  המזמין , אך הפעם , למרות שהטופס קרוי " הסכם " הוא מנוסח בלשון יחיד בגוף ראשון, וענינו, רצונו- בקשתו של המזימן להשתלב בעבודות ניצבות/משחק/ דוגמנות לפי התאמה אישית

  בסעיף 4 להסכם, אף צויין כי המזמין יקבל בין 30 ל- 1500 דולר עבור יום צילומים בהתאם לתפקיד אותו יבצע

  בשני הטפסים מצויין גיל התובעת כילידת 17/1/46

   התובעת מתלוננת על כך כי הנתבעת גבתה ממנה את הסכום של 1850 ש"ח ולא סיפקה לה עבודה בטענה כי היא מבוגרת , ואין עבודה המתאימה לה .

   בפני מקרה של ניצול חולשתו של אדם , בין בגלל רצונו להרויח עוד מעט כסף למחייתו, או רצונו להתפרסם, או להופיע בתשדירי פרסומות , או להיות שחקן, או ניצב, אודוגמן, כל תפדיק זוהר אחר.   אין לי ספק כי הנתבעת פרטה על המיתר הזה של חולשה אנושית אצל הנתבעת וניצלה את זה עד תום.

    התובעת בקשה להרוויח עוד מעט כסף למחיתה, היה לה כדבריה מעט נסיון בתיאטרון קהילתי. ובשעה שקראה את המודעה של הנתבעת , סברה כי הנה  נפתחו בפניה דלתות הרווח  והפרסום, והיא הלכה שבי אחר המודעה בעיתון. אין כל ספק כי המו"מ בין הצדדים , אם ניתן לכנות את מה שקרה מו"מ- לא היה בין שווים, ואין לי ספק כי עיניה של התובעת סונוורו ממראה המשרד, הזוהר, והבוהק , וקל היה לשכנע אותה לחתום על ההתחייבות ולשלם את הכסף

  ההסכמים שנעשו בין התובעת והנתבעת לא היו הסכמים במובן זה שהם תוצאה של מו"מ חופשי בו כל צד מתנה את תנאיו וההסכם בא להעלות על הכתב את רצון הצדדים . זה היה טופס מוכן שנוסח ע"י הנתבתע בלבד, ובדוחק ניתן לומר כי הוא נחתם מתוך רצון חופשי ומדעת.

   חוסר האיזון בין התובעת והנתבעת היה גם בכך שהתובעת סברה כי היא תקבל עבודה על פי הנתונים שהציגה בפני נציגי הנתבעת, ואילו נציגי הנתבעת ידעו על מחשבותיה ותקוותיה וציפיותיה של התובעת, וגם ידעו שאינן ברות מימוש , גם בגלל גילה של התובעת .

  הנתבעת ניצלה את תמימותה , של התובעת .

  איני אומר כי חל על ההסכמים שחתמה התובעת סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) 1973  , עד כדי פסילתם, אך ההסכמים לוקים בחוסר תום לב מצד הנתבעת שכאשר חתמה עליהם והחתימה את התובעת ידעה כי לא תוכל לספק לתובעת את מאווייה.

  מאידך , אין להוריד משכמה של התובעת , את חלקה באחריות למצב שנוצר, שכן בתמימותנה סברה שתוכל להיות שחקנית בגיל שלה, והיתה מוכנה להאמין לכל דבר , כדי להשביע את רצונה להיות שחקנית או ניצב  , וכי תמונתה תפורסם באינטרנט או במגזינים לפורסומת

   נציג הנתבעת בחר שלא להביא עדים מטמעו להזים א טענות התובעת, ולו לפחות את הפקידה אשר ישבה עם התובעת , הסבירה לה את הצבע הוורוד אשר בעתידה המקצועי , והחתימה אותה על ההסכמים .בנסיבות אלו כל מילה שהתובעת אמרה , נמצאת  בלתי מעורערת ואני חייב לקבל את דבריה כהוייתם